מה ההבדל בין מודל לחיקוי למודל מעורר השראה?
אומרים שהגבול בין השראה להעתקה הוא דק. אם נצא רגע מהעולם הקולינארי (לא לדאוג, נחזור אליו מהר שוב), ההעתקה היא בעיה כואבת שמשותפת ליוצרים מקוריים רבים. נושא זכויות יוצרים הוא לוהט עכשיו בתחום המשפטי-פוליטי. מצד אחד קשה מאוד להוכיח קניין רוחני מצד שני, קל יותר ליצור כיום וניתן להעתיק כמעט כל דבר בלחיצת כמה כפתורים.
כריך גאודה כמהין של הבוטי- גם הוא השראה מכריך בריאות המוכר והאהוב של ביתא קפה
אם נתייחס לאופנה, לאו דווקא של בגדים, היחס להעתקה הוא דואלי. הרי אופנה, בעיני, זה טרנד משותף. רצון להשתייך לאותה ״קבוצה אופנתית״ גם אם במודע וגם אם לא. ולכן, אופנה שואבת אותך להעתיק, לפחות רעיונית, את היצירה הבאה שלך, כדי שתוכל למקור אותה. בנוסף, נושבת רוח קלילה מכיוון סין, באווירת ״ניצחנו את המערכת״, קיבלנו את היופי העכשווי הזה בהרבה פחות כסף ומאמץ. ולגבי האיכות? בסוף כולם מייצרים בסין, לא? אגב גם את הרעיון לטקסט הזה, העתקתי, סליחה, קיבלתי השראה, מטקסט שמצאתי. קרדיט לאילנה אפרתי
נחזור לתחום הקולינארי. קרדיני היה שף איטלקי שחי לפני קרוב ל-100 שנים וניהל מסעדה בטיחואנה שבמקסיקו. יום אחד אזל רוב האוכל במטבח דווקא כשהגיעה למסעדה קבוצת כוכבי קולנוע מקליפורניה, שמעבר לגבול. קרדיני נאלץ לאלתר, והכין עבורם סלט משאריות שמצא במטבח – חסה, חזה עוף, ביצים, ולחם ישן, ממנו הכין קרוטונים. אותו, זרה התגלגל באנגלית ל״סיזר״, ועד היום מכינים את סלט הקיסר שלו על בסיס אותם רכיבים.
איך זוכה מי ש״ממציא״ מתכון למנה זו או אחרת להגנה על המנה שיצר? השאלה הזאת לא נשארה בתחומי הרשת אלא עלתה גם מספר פעמים בבתי המשפט, בארץ ובחו״ל, וברוב המקרים נקבע, כי המתכון עצמו אינו נהנה מהגנה משפטית. הצורך בהוכחת ״העתקה״, הנדרשת במקרה של פגיעה בזכויות יוצרים: איך נבחין בין שינויים מהותיים לחסרי משמעות?
מה יהפוך מנה ל״חדשה״? האם החלפת הסיר המומלץ לשימוש הופך את המנה לאחרת האם די בהוספת תבלין שלא נזכר במתכון המקורי?
כמה פעמים קרה לכם שישבתם בשתי מסעדות שונות אבל התפריט היה מאוד דומה?
סביצ׳ה עם ערמונים מול סביצ׳ה עם פפאיה, לוקוס בציר חמאה ויין או פילה לוקוס על חיטה וזוקיני, בסוף החוויה הכוללת היא החשובה ולאו דווקא מנה כזו או אחרת שכבר חווינו דומה
לה בעבר.
כאמור התחום שלנו הוא מרתק בכל מה שקשור לנושא ההעתקה וההשראה.
בטקסט הנהדר של ארז שטרן, הוא פורט בפשטות ארבע רמות של יצירה קולינארית:
1. תפריט מוכר ויודע. הביצוע חייב להיות משובח, אבל כנראה חסר ביצירתיות.
משחזרים את אותו מתכון ידוע ואהוב, בצורה שיטתית. לדוגמא, מסעדת בשר טובה
שקיימת עשרים שנה ומלאה כל ערב. כי הסטייק והסלט אותו דבר כל ערב. יש בזה
משהו נפלא בעיני וגם, דה פקטו, אלה המוסדות ששורדים הרבה זמן. החיסרון,
בארץ, גם חומרי הגלם לא באותה איכות אצל הספקים, וגם כוח העבודה משתנה
וכבר לא איכותי ומסור כמו פעם.
2. פרשנות ואינטרפרטציה אישית של השף למנות שהוא והלקוחות מכירים. למשל מנה של שף שהוא התמחה אצלו או אפילו של הדודה הטריפוליטאית שלו. בדרך כלל המנות האלה כן יהיו עם איזה פיוז׳ן.
3. מתכונים יחסית קלסיים אבל משולבים בהם טעמים ומרקמים חדשים
4. שפים שממצאים הכול מחדש, גם מנות, גם טעמים וגם טכניקות בישול.
היופי בפשטות הזו, של חלוקה לארבע רמות, עושה קצת סדר בכל מה שקשור ל ״פלגיאט קולינארי״. כל מתכונאי ושף, יכולים להשתבץ לאחת הרמות, מבלי חשש שיואשמו בהעתקת יצירות. יחד עם זאת תחום הקולינריה בכלל והמסעדות בפרט, הוא תחום מאתגר, שמתכך עם
הרבה עובדים, ספקים, סוכנים ולקוחות. יש לקחת בחשבון המון תמורות פנים וחוץ ארגוניות, שינויים מבניים, דמוגרפים, שינויי צריכה, העלאות מחירים ועוד. הוודאות היחידה שיש היא שיש אי וודאות. לכן, לא כל העתקה של הצלחה שראיתם, תצליח באותה צורה. אין ממש אפשרות להעתיק ״מתכון מנצח״ או מודל שהולך טוב, אחד לאחד, ולצפות שההצלחה תגיע מעצמה.
מה אפשר כן לעשות? מי שלא ברמות הנעלות, רמה שלוש וארבע המוזכרות מעלה, יכול בהחלט להשתלב ולהצליח נהדר ברמות הנמוכות יותר. ברור שזה דורש ניסיון וכישורים, השקעה של אנרגיה, זמן וכסף. צריך לדעת לנהל, לתקצב, להיות עם היד על הדופק בכל פרט. אבל זה אפשרי. בעיני זאת השראה ולא העתקה.
אנסה לסכם, גם אם יש לכם כבר מתכון טוב ומודל עסקי שמבוסס על מקומות ומנות מוצלחים ומוצלחות, תימצאו איזה טוויסט שלכם. כדאי מאוד לחפש השראה גם מגורמים שאינם קשורים ישירות לתחום. מהטבע, מהסבתא, מבקשה של הילדה שלך, מציור, משיר. כל מה שיש בו אמירה אישית. זה לא קל, ודורש התאמות ודיוק. זה דורש למזער הסחות דעת והקשבה לריבוי הדעות, שמגיעה מכל הסביבה.
ועוד משהו קטן, כאבא לילדים, אני מנסה לעודד כבר מגיל צעיר חשיבה מקורית וביקורתית, תבנית חשיבה מתפתחת ויצרת רעיונות ויוזמות. הלוואי והממסד היה עוזר בזה יותר, אבל כרגע נראה שזה על כתפינו. תצרפו את הילדים שלכם כשאתם מבשלים, תתייעצו עם הדודה הטריפוליטאית, תקשיבו גם לשפית שאתם מכירים אבל גם לאיש ההכנות ולשוטף כלים, תפקחו עניים ותטיילו בטבע ובעיר, בארץ ובחול. אנחנו נהנינו כמעט מכל רגע במסע
הזה, ובנקודה מסוימת, רצינו לשתף והקמנו את ה BUTI.
